על משפחת קוקיא בירושלים שמעתם?
אג"ן 10
ד"ר אברהם אלברט טיכו (1883–1960) היה רופא עיניים ידוע, ואשתו אנה טיכו הייתה ציירת מפורסמת. טיכו עלה לירושלים ב-1912 והקים מרפאת עיניים ברחוב החבשים. בהמשך, המרפאה שלו פעלה בבית קוקיא בירושלים, ששכן ברחוב אג"ן 10.
הקומה השנייה של בית קוקיא הושכרה לד"ר טיכו, ושם הוא קיבל מטופלים רבים, בעיקר תושבי ירושלים ואזוריה. באותה תקופה, מחלות עיניים היו נפוצות מאוד בקרב האוכלוסייה המקומית, וטיכו היה מהבודדים שהתמחו בתחום זה.
בהמשך, בשנת 1924, הוא רכש יחד עם אשתו את הבית ההיסטורי ברחוב הרב קוק 9, שנודע כ"בית טיכו". שם הוא המשיך את עבודתו הרפואית, בעוד שאנה טיכו הפכה את המקום למרכז תרבות ואמנות.
למעשה, הקשר בין בית קוקיא לד"ר טיכו היה זמני, אך הוא מעיד על חשיבותו של המבנה בהיסטוריה של ירושלים כמרכז רפואי בשנותיו הראשונות של היישוב היהודי המודרני בעיר.
במגרש ממול היתה התחנה המרכזית הראשונה של ירושלים. כאן פעלה התחנה המרכזית של ירושלים בקוים לתל אביב ובאר שבע בלבד. בתחנה היתה חצר אחורית ורציף אחד. כן היו: אולם המתנה, קופה, משרדים, חדר נהגים מסעדה ובית קפה. החברה הקואופרטיבית הראשונה שפעלה כאן נקראה "מהיר", והסכם הקמת התחנה היה בין החברה ומשפחת קוקיא – בעלת המקום. לימים פעלו כאן חברת "המקשר" שאיחדה את הקואופרטיבים הירושלמים וכמובן חברת "אגד". בצאתו של האוטובוס מהתחנה נאלץ לעשות תמרונים לא פשוטים כדי להשתלב בתנועה שנעצרה עד שהאוטובוס ישלים את תמרוניו.
בשנת 1959 עברה התחנה למקום זמני מתחת ל"בנייני האומה" עד שהושלמה התחנה החדשה בשנת 1968. כיום במקום שהיה הרציף נמצאת חנות בגדים.
יפו 44
הבניין ברחוב יפו 44 בירושלים, מול כיכר ציון, נבנה בשנות ה-20 של המאה ה-20 על ידי עזרא ופנחס קוקיא. בתחילה שכן בו בית הקפה המפורסם "קפה וינה", ובשנת 1926 הוסב למלון בשם "תל אביב" על ידי טודרוס ורשבסקי, ששכר את המבנה ממשפחת קוקיא.
הבניין היה עד לאירועים היסטוריים חשובים, וב-3 באוגוסט 1948 נשא מנחם בגין נאום ממרפסת המלון, שבו הכריז על פירוק האצ"ל והצטרפות לוחמיו לצה"ל. לאורך השנים שימש המקום כמרכז לאירועים פוליטיים נוספים כמו נאום נתניהו המפורסם בשנת 1995.
בשנת 1958 שונה שם המלון ל"מלון רון", והוא עבר שיפוצים נרחבים ב-1999 ושוב ב-2014. בהמשך פעל במקום "מלון מנורה", וכיום המבנה משמש כהוסטל בשם "אכסניית ירושלים". בינואר 2023 הודיעה רשת פתאל על רכישת המבנה ותכניות לשיפוצו והרחבתו.
בנין העמודים יפו 48-50
בניין העמודים, נבנה בשנת 1947 על ידי משפחת קוקיא. התכנון המקורי היה להקים מבנה בן חמש קומות, עם קומת קרקע למסחר וארבע קומות משרדים מעליה, אך בפועל רק קומת החנויות נבנתה.
משפחת קוקיא, הייתה בעלת קרקעות רבות בירושלים ויזמה בניית מבנים מסחריים ומלונות בעיר. הבניין הוקם כמענה לצורך בשטחי מסחר עבור סוחרים שנאלצו לעזוב את אזור הביטחון הבריטי ליד בניין ג'נרלי, בעקבות פיצוץ מלון המלך דוד. עם הזמן, הפך בניין העמודים למרכז מסחרי חשוב בעיר.
מיקומו ברחוב יפו, שהיה אז דרך מרכזית בין ירושלים ליפו, העניק לו חשיבות רבה. הקרקעות שרכשה המשפחה נחשבו בתחילה לרחוקות מהמרכז, אך עם צמיחתה של ירושלים, הפכו לאזורי מסחר מרכזיים.
כיום, בניין העמודים ממשיך לשמש כמרכז מסחרי, ומשפחת קוקיא נותרה מעורבת בניהול נכסיה בעיר.
בשנת 1947 השתלטו הבריטים על הקטע של רחוב יפו ורחוב הנסיכה מרי (כיום "שלומציון המלכה") במסגרת הקמת איזורי ביטחון בעקבות הפיצוץ במלון המלך דוד. האזור גודר ונאסרה הכניסה אליו. היהודים קראו לאיזור בווינגרד – מן חיבור של שמו של שר החוץ הבריטי ארנסט בווין שסתם את היישוב היהודי בארץ ישראל ורצה לחסל את שאיפתם הלאומית של היהודים, וגרד – ברוסית: עיר.
באיזור ה"בווינגרד" היו ליהודים עסקים: חנויות ומשרדים שהיוו מרכז מסחרי וציבורי בחיי ירושלים. האנגלים נישלו אותם, החרימו את משרדיהם וסתמו את פתחי חנויותיהם בקירות אבן. המנושלים הקימו מרכז חלופי בדמות בניין העמודים. הקרקע היתה של משפחת קוקיא והבנייה היתה של בעלי החנויות. הכוונה היתה להקים 5 קומות משרדים מעל לקומת החנויות, רעיון שלא מומש, ועד היום אפשר לראות את הברזלים הבולטים מהגג כהכנה לקומות נוספות.
בין החנויות שעברו לשם: אפנת אפשטיין את פלהיים, בגדי גברים יצחק לוי, חנות פרחים ירדני, בית מרקחת לוירר, חנות לצרכי כתיבה לוירר, מוצרי חשמל פרידלנדר וחנות נעליים פריימן את ביין הפועלת עד היום.
בניין קוקיא יפו 46
מבנה חד קומתי עם גג רעפים שהוקם בשנות ה – 20 בפינת רחוב הרב קוק. בפינה נמצאת חנות נעליים כליפא משנת 1954. גם לפניה היתה שם חנות נעליים בשם "כתר".
צומת האיקסים
צומת האיקסים היא צומת הרחובות: יפו, קינג ג'ורג' ושטראוס. בארבעת פינותיה מבנים זהים. כאשר 2 שייכים למשפחת קוקיא ומצדו השני של רחוב יפו, המבנים שייכם למשפחת ולירו.
הצומת קיבלה את שמה בשל צורת ה-X שאפיינה אותה, כאשר מעברי החצייה חיברו גם את הפינות האלכסוניות שלה. בתחילת המאה ה-20 עמד במרכז הצומת פנס רחוב, אך בשנות ה-40 הוחלף בתפקידו על ידי שוטר שתפקידו היה לכוון את התנועה. גם לאחר קום המדינה המשיך לעמוד שם שוטר בגרסה הישראלית של הסדרן. לשוטר היה דוכן עם גגון שסיפק לו צל בזמן עבודתו.
באמצע שנות ה-50 הותקן בצומת הרמזור הראשון בעיר. מאחר שהיה זה חידוש יוצא דופן בארץ באותה תקופה, אנשים נהרו אל המקום מתוך סקרנות, וכשהאור ברמזור התחלף, מחאו כפיים בהתלהבות.
בארבע פינות הצומת ניצבים עד היום בתים קטנים ודומים מאוד זה לזה, עם גגות אדומים. תושבי ירושלים זוכרים היטב את הבתים הללו בזכות החנויות המיתולוגיות שפעלו בהם לאורך השנים.
בית חיים אהרון ולרו יפו 51
בחצר הבניין היה ביתו של חיים אהרון ולרו – בנקאי ואיש עסקים שברשותו היה בנק ולרו אותו ירש מאביו, והוא פיתח והגדיל אותו. הבנק פעל 67 שנים ונסגר בשנת 1915. הבית הזה נבנה בשנת 1900 וולרו גר בו עד לפטירתו בשנת 1923. רעייתו המשיכה לגור שם גם אחר כך. בבניין בית כנסת בשם שיבת ציון שהוקם על ידי ולרו זמן קצר לאחר שנכנס לגור במבנה. הבניין שדרכו נכנסים נבנה בשנות ה – 30.
המקום כרגע נראה כחורבה משופצת לצרכי מגורים זולים. אין ציון דרך לשימור בפתח הבית.
בניין סנסור – כיכר ציון
הבניין נבנה בשנת 1929 ככתוב בשלט על הכניסה שלו בכיכר. היזמים היו משפחת סנסור הנוצרית מבית לחם. המבנה יועד לחנויות ומשרדים. הסגנון הוא אקלקטי ואפשר לראות בו פילסטרים, כותרות וגמלונים עגולים ומשולשים כסגנון הקלסיציסטי. בקומת החנויות אבנים מחורצים לעומת החלק העליון העדין כדוגמת הסגנון הרנסנסי.
הבניין בנוי מסביב לחצר פתוחה, ושם רקדו כאשר פעל בבניין בתקופת המנדט קפה אירופה, בין השאר היו בבניין: סניף המשביר לצרכן, בנק לאומי, בנקו דה רומא (לפני שעבר לבניין מצפה), וכן גם חברות וסוכנויות שונות, עורכי דין, רופאים וכן גם משרדו של מיכאל סנסור שניהל מכאן את עסקי המשפחה. אחרי מלחמת השחרור הוכרז הבניין כרכוש נפקדים ונמכר לחברת "הכשרת היישוב" שהיא גם הבעלים כיום.
תודה לרפי כפיר על המידע באתר האינטרנט שלו.
מכסה הביוב שעיצב מיכה אולמן
תגובות
הוסף רשומת תגובה