יפו הסודית: איך חבורת חלוצים אחת שינתה את ההיסטוריה - בלי ששמתם לב

צילום: שרה פלד

הם לא חיכו להרצל. הם לא פחדו מעבודה. הם האמינו שגאולה - בונים. זהו סיפור שלא סופר בספרי ההיסטוריה ואסור שיישכח. על היהודים שבנו את יפו והותירו חותם על ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, טרום העליות המוסדרות, תוכלו לשמוע בסיור עצמאי באתר התיירותי החדש של עיריית תל אביב יפו "שביל העולים" המספר את הסיפור שנשכח.

השנה היא 1819. בנמל יפו הצפוף עומד רב צעיר, עיניו בורקות מתחת לשמש התיכונה, וצופה בספינה מתקרבת. על סיפונה, קבוצת תלמידי חכמים מצפון אפריקה, פניהם עייפות אך נחושות. הם לא ברחו מפוגרומים, לא חיפשו רק מקלט. הם באו כי האמינו שדרך הטבע היא הדרך לגאולה. כי שמעו את קריאתו של הרב יהודה ביבאס, האיש שזעק: "אל תחכו לנס - קומו ובנו את הארץ!"

צילום: שרה פלד

צילום: שרה פלד

המורד מהישיבה

ר' יהודה הלוי מרגוזה, יליד סרייבו, היה תופעה חריגה בירושלים של המאה ה-19. בעוד רבני "היישוב הישן" הסתמכו על כספי החלוקה והטיפו להמתנה פסיבית לגאולה, הוא דיבר על עבודה, על חקלאות, על בניין הארץ. "מי שיושב בחיבוק ידיים – מפריע לבוא המשיח", הכריז. כשנשלח לקושטא כשליח גיוס כספים, הוא חזר עם רעיון מהפכני: להפוך את יפו ממקום מעבר - לעיר יהודית תוססת.

בשנת 1873, בגיל 90, נסע ר' יהודה הלוי למצרים על מנת לגייס כספים מהבארון דה-מנשה להקמת בית תלמוד תורה שהיה נחוץ ביפו. במהלך שהותו באלכסנדריה הזדמנה בפניו חנות צילום, הוא נכנס והצטלם, ותמונתו זו היא תמונתו היחידה.

מהפכה בנמל

הגעת עולים ליפו באותם ימים הייתה מסע התאבדות. ספנים ערבים שדדו אותם, שודדים ארבו בדרכים. ר' יהודה ארגן מערך הגנה: ספנים יהודים בעלי שרירים, שומרים חמושים, ואכסניה מאובטחת. "אם לא נקבל אותם בכבוד, איך נצפה שיישארו?" אמר ליהודי יפו המעטים. ביניהם בלט סניור עוזיאל, היהודי האחרון שנותר בעיר אחרי נפוליאון, שהפך לשותף למהפכה.

הפרדס הראשון והחרם שהתנפץ

כשראה את פרדסי יפו, חלם ר' יהודה על יהודים עובדי אדמה. "מונטיפיורי חושב שאנחנו לא מסוגלים? נראה לו!" הוא נטע בכספו את הפרדס היהודי הראשון בעת החדשה. כשהברון הירש הקים את "מקווה ישראל" ורבני ירושלים איימו בחרם, ר' יהודה התייצב מולם. "הילדים שלנו ילמדו חקלאות, ויבנו את הארץ", אמר, ושלח את בני יפו לבית הספר מקווה ישראל. החרם? התנפץ כמו בועה.

הקשר הסודי עם הרב ביבאס

בצל פעילותו הגלויה, שמר ר' יהודה על קשר עם מורו הרוחני, הרב יהודה ביבאס, שסירב לעלות ארצה אך הפעיל רשת של תלמידים ברחבי המזרח התיכון. "הגאולה תבוא דרך מעשים, לא רק תפילות", כתב לו. תלמידי ביבאס, כמו הרב יהודה אלקלעי והרב אברהם שלוש, הפכו לעמודי התווך של יפו, הקימו בתי כנסת, רכשו אדמות, וחגגו את הנישואין הראשונים בין ספרדים לאשכנזים.

הנבואה שהתגשמה מאוחר מדי

בגיל 90, כשכבר הלך בעזרת מקל, נסע ר' יהודה לאלכסנדריה לגייס כספים לתלמוד תורה. הברון פליקס דה-מנשה נדהם: "בגילך אתה נוסע?!" השיב לו הזקן: "הגאולה לא תחכה שאזדקן". בדרכו חזרה, ביקש להצטלם, התמונה היחידה שלו, פנים מאירות, חושפת איש שלא ויתר אף פעם.

כשמת ב-1879, ספדו לו מוסלמים, נוצרים ויהודים כאחד. על מצבתו נכתב: "הורם העטרה – מורה צדק ומאיר עיניים". הוא לא זכה לראות את תל אביב צומחת מהחולות שרכש, אבל תלמידיו, משפחות שלוש, מויאל ואלקלעי, היו אלו שבנו אותה.

מדוע לא שמענו עליו?

דוד בן-גוריון טען שהציונות החילונית "המציאה" את עצמה מחדש, התעלמה משורשיה הדתיים. ר' יהודה הלוי ותנועת "בני יהודה" הושכחו כי סיפורם הפריך את הנרטיב: הם הוכיחו שציונות ואמונה לא רק שהתקיימו יחד - הן נולדו מאותה תשוקה נבואית.

הבנקים, הפרדסים והרכבת של יפו: התשתית הכלכלית שנשכחה

הבנקים מימנו את רכישת האדמות לפרדסים, הפרדסים יצרו תוצרת לייצוא דרך הנמל, והרכבת חיברה את הכל. זו הייתה כלכלה מעגלית ראשונה מסוגה בארץ ישראל. 

הקהילה היהודית ביפו, בהנהגת דמויות כמו ר' יהודה הלוי מרגוזה ור' אברהם שלוש, הבינה שהתפתחות עירונית דורשת מערכת פיננסית. הבנקאים בולטים שפעלו כמתווכים פיננסיים בין הקהילה היהודית לשלטונות העות'מאניים היו משפחות אליאסוף, מויאל ואמזלג. הבנקים שהוקמו אז היו בנק פרוטיגר (1892) שנחשב לבנק היהודי הראשון ביפו, הוקם ע"י יעקב פרוטיגר, יזם אשכנזי. סיפק הלוואות לסוחרים ולחקלאים. אחריו הוקם בנק אפ"ק (לימים בנק לאומי) שנפתח ביפו ב-1903, סניף ראשון מחוץ לירושלים, שתרם לגידול המסחר וההתיישבות. שייסדה ההסתדרות הציונית העולמית במטרה לסייע ברכישת קרקעות ובמימון הבנייה. סניף בנק זה פעל בשנים 1903–1921 ונוהל על־ידי זלמן דוד לבונטין.

הפרדסים היהודים הראשונים שניטעו היו הפרדס של ר' יהודה הלוי מרגוזה (סביבות ה-1840): הפרדס היהודי המסחרי הראשון בעת החדשה. ניטע ע"י ר' יהודה הלוי עצמו, כדי להוכיח שיהודים יכולים לעבד אדמה.

פרדסי משפחת שלוש ניטעו ע"י ר' אברהם שלוש שרכש אדמות בנווה צדק (1870) ונטע פרדסים שהפכו לסמל הצלחה כלכלית.

בשנות ה-1880 הפכו פרדסי יפו למותג עולמי JAFFA, עם יצוא לאירופה דרך נמל יפו. 

רכבת יפו-ירושלים (1892) נבנתה ע"י חברה צרפתית בראשות יוסף נבון, יהודי ירושלמי. חיברה את הנמל לירושלים ובכך זירזה מסחר והבאת עולים. גרמה לגידול באוכלוסייה היהודית ביפו (מ-1,000 יהודים ב-1880 ל-10,000 ב-1914). תחנת הרכבת ביפו הפכה למרכז כלכלי - סביבה צמחו חנויות ומחסנים.

צילום: שרה פלד

בית הקברות היהודי העתיק ביפו, שבו נקברו ר' יהודה הלוי מרגוזה וחלוצים נוספים מהסיפור, הוא אתר היסטורי מרתק. נמצא ברחוב אברבנאל (ליד כיכר השעון) בתל אביב-יפו, בסמוך לנמל יפו. למה הוא חשוב? המקום הוא עדות אילמת לסיפור החלוצי הפחות מוכר של ציונות דתית-מעשית, שקדמה לבניית תל אביב. המצבות מספרות על אנשים שהאמינו ש"גאולה" פירושה לא רק תפילה – אלא נטיעת פרדסים, רכישת אדמות, וקיום "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם" (תהלים א:ג).

בית הקברות הוקם בראשית המאה ה-19 (בערך ב-1820), והיה לבית הקברות היהודי הראשון מחוץ לירושלים בתקופה העות'מאנית. כאן נקברו מייסדי הקהילה היהודית המודרנית ביפו, כולל דמויות מפתח מהסיפור שלנו.

ר' יהודה הלוי מרגוזה (נפטר 1879) – מצבתו שרדה, ועליה הכתובת המפורטת המוזכרת בסיפור.

ר' אברהם שלוש (מייסד משפחת שלוש) ואחרים מבני הקהילה המוגרבית.

בית הקברות נסגר לקבורה ב-1892 (הוחלף בבית הקברות טרומפלדור), ונזנח במשך שנים. בשנות ה-2000 שוקם חלקית ע"י עיריית תל אביב ועמותות לשימור מורשת, אך חלק מהמצבות עדיין פגועות. כיום האתר מוקף בבניינים מודרניים, ויש מאבק ציבורי להכרה בו כאתר מורשת לאומי.

#YehudaHaleviMargosa #AbrahamShalush #JosephNavon #JacobProtiger #MoyalFamily #AmzalakFamily