הצעה מפתה ל"שלוש נסיעות”: כך טיילו הייקים של חיפה עם אגודת "חובבי המולדת"

 הכל התחיל בדף נייר מצהיב, מודפס באותיות עבריות מרובעות ומוצקות ממאי 1940, שנתקלתי בו בחיפוש מקרי באתר אוספי המוזיאון החדש של מוזיאוני חיפה. "שלוש נסיעות עם "חובבי המולדת", נכתב בראשו. בעוד אירופה בוערת תחת מגפי הרייך השלישי, בחיפה המנדטורית, שני דוקטורים ייקים, ד"ר אדולף סינדלר וד"ר ולטר פישר, החליטו שהתרופה לחרדה הלאומית, היא סדרת טיולים ופיקניקים מוזיקליים, בין פסגות הכרמל לחופי הים.

קרדיט: אוסף חיפה, שושנה וד"ר ירמיהו רימון, אתר מוזיאוני חיפה

המודעה הזו פתחה צוהר לעולם מרתק של קהילה שניסתה להפוך את הנוף הים-תיכוני ל-Heimat (מולדת) מוכרת, דרך ארכיאולוגיה, בוטניקה ובעיקר, מוזיקה קלאסית.

ואלס בין המצודות: מהמוחרקה לעוספיא

התחנה הראשונה במסע, ב-12 במאי, הייתה "הפסגה". הדוקטורים לקחו את המטיילים למוחרקה (קרן הכרמל), שזכתה במודעה לכינוי ההרואי "מצודת המכבים". עבור העולה מגרמניה, העמידה על מרפסת המנזר המבוצר המשקיפה לעמק יזרעאל לא הייתה רק תצפית נוף, היא הייתה חיבור למיתוס של גבורה עתיקה, דוגמת מצדה.

משם המשיכו לעוספיא, שם נחשפו באותן שנים שרידי בית כנסת מפואר. המודעה מבטיחה ביקור ב"חורבות יישוב רומאי", והכוונה הייתה ברורה: להראות למטיילים את הפסיפס המרהיב עם הכתובת "שלום על ישראל". עבור ד"ר פישר המדען, זו הייתה ההוכחה החותכת, אנחנו לא זרים כאן, אנחנו חוזרים הביתה.

שמי התכלת של עתלית: פיקניק מוזיקלי

בנסיעה השנייה, ירדה האגודה אל החוף, אל "המצודה הפרינגרינית", הוא מבצר עתלית הצלבני. תחת מה שהגדירו במודעה כ"שמי התכלת" של המפרץ, הגיע רגע השיא: הפיקניק המוזיקלי של יוליוס גולדברג ותזמורתו.

כאן, בין חומות האבן האדירות לקו המים, נחשף סיפורו של האיש שהוכתר במודעה בתואר המכובד "המנצח". יוליוס גולדברג לא היה מנצח במובן המודרני העומד על פודיום, אלא פעל במסורת האירופאית המפוארת של ה-Stehgeiger ("הכנר העומד"). כממשיך דרכם של גדולי המוזיקאים בווינה, גולדברג הנהיג את תזמורתו כשהכינור בידו; הוא השתמש בקשת שלו גם כדי להפיק צלילים וגם כדי להכתיב את הקצב לשאר הנגנים.

גולדברג היה ה"פסיכולוג" של הקבוצה. הוא הבין שהמוזיקה היא "הסחת הדעת מהדאגות היום-יומיות", כפי שהבטיחה המודעה. בעוד הכינור שלו ניגן ואלסים של שטראוס וסרנדות של שוברט, הוא יצר עבור העולים גשר אווירי לאירופה האבודה. מי שצפה במנצח מוביל את נגניו בקשת מורמת מול המבצר הצלבני, יכול היה לרגע לעצום עיניים ולדמיין שהוא נמצא באולם קונצרטים יוקרתי בברלין, ולא בלב סערת מלחמה במזרח התיכון.

עכו: מנפוליאון ועד למשק החקלאי המודרני

הביקור בעכו ב-15 במאי היה שיא של "ידיעת המולדת". עבור המטיילים שיצאו מחיפה, הנסיעה צפונה לא הייתה רק חצייה של מפרץ, אלא כניסה לתוך גלויה של ימי הביניים. במודעה מודגש הביקור ב"עיר העתיקה" וב"מצודת עכו". עבור הייקים, עכו לא הייתה רק שוק מזרחי רועש. הם ראו בה את העבר המפואר של מסדרי האבירים. כשד"ר פישר הוביל אותם בין אולמות האבירים שרק החלו להיחשף באותן שנים, הוא לא דיבר על חום ולחות, אלא על היסטוריה אירופאית שנחצבה באבני המקום.

לצד הסיור בחומות ובשוק, ד"ר פישר הביולוג התעקש על ביקור בתחנת הנסיונות הממשלתית (Acre Experimental Station). תחנה זו, שהוקמה על ידי הבריטים, הייתה חלון ראווה לחקלאות מודרנית, שם ראו המטיילים כיצד המדע (שהיה כה קרוב ללבם) מפריח את השממה.

לוגיסטיקה של "לוקסוס": האוטובוס והרכבת

הדוקטורים לא השאירו דבר ליד המקרה. אל הכרמל ועתלית הם שכרו "אוטובוסים נוחים", מונח יוקרתי בימים של דרכים מאובקות, שאספו את המטיילים היישר מנקודת הרישום בבית המכובד ברחוב ירושלים 1 בחיפה. האוטובוס והרכבת היו ה"סלונים הנודדים" שלהם. מרחבים מוגנים שבהם יכלו להרצות ולהחליף רשמים בגרמנית, בעוד הנוף הפראי חולף מבעד לחלון.

המורשת שצמחה מהתרמיל

היום, כשאנו חולפים על פני הבית לשימור ברחוב ירושלים 1 בחיפה, שם ישב ד"ר פישר ורשם את המטיילים, אנחנו רואים את שורשי הטיול הישראלי. הסדר הקפדני, הדיוק הארכיאולוגי והאהבה לטבע שסינדלר ופישר הנחילו, זרמו ישירות אל הקמתם של מוסדות הטיול והשימור של המדינה שבדרך.

הדוקטורים מהדר הכרמל ויוליוס עם הכינור לימדו אותנו שיעור חשוב: מולדת לא קונים רק בקרב, אלא גם דרך הרגליים, דרך האבן העתיקה, ותחת שמי תכלת שלעולם אינם משתנים.